ישיבת נתיבות ישראל
חפש
חפש
הצטרף אלינו
קבל את השיעורים החדשים לתיבת המייל

* שדה חובה

באור הפיוט "סוכה ולולב לעם סגולה"

מתוך העלון 'לפלס נתיב' מס' 17, סוכות

מו"ר רה"י הרב דוד חי הכהן שליט"א

פיוט זה הינו אחד המפורסמים בקהילות ספרד ומושר בהרבה לחנים. כדרכם של פייטנים שזר הפייטן את שמו בראשי תיבות הבתים (אנ"י מש"ה חז"ק), תוך כדי העברת התכנים החשובים של החג ושל מצוותיו תוכן הפיוט כולל את הלכות החג ואיתם רעיונות מן המדרש ומתורת הנסתר כפי שהיה מקובל אצל חכמי ספרד בדורות האחרונים.

ננסה לעמוד על ביאורם של שורות הפיוט על פי הסדר.

סוּכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה                 יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ תְּהִלָּה

הפזמון החוזר, חורז יחד את שתי המצוות העיקריות - מצוות הסוכה המשמשת כדירת ארעי לשבעת ימי החג ומצוות לולב הניטל בשבעת הימים. הסוכה היא הבית, המסגרת כדוגמת העולם. ולולב הוא מקביל לאדם הפועל בתוכו. שתי מצוות אלו באות מהצומח, כך חיי עם ישראל אינם דבר דומם אלא צומח בעל חיוניות. עם זה הוא 'עם סגולה', כלומר עם בעל חיוניות פנימית.

המילים יחד ירונו ישאו תהילה נראות מכוונות לעם ישראל האומר את ההלל בשעת נטילת הלולב. בנוסף יתכן לבאר שהכוונה היא כי גם הלולב וגם ישראל הם יחד יודו לד' על פי הפסוק 'אז ירננו כל עצי היער', מפסוק זה הזכירו אחדים מהפוסקים את המנהג לנענע את הלולב שישמיע גם הוא את קולו בשעת ההלל, כך שפשט המילים יחד ירונו מכוון ללולב ולעם הסגולה גם יחד.

ישאו תהלה – לשון 'יהל' – יהל אור, כלומר בכך, ע"י פתיחת הבית העדין החוצה וע"י ארבעת המינים הטבעיים והמוריקים - הם יאירו לעולם כולו.

אֵל מִמִּצְרַיִם גְּאָלָנוּ                        דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ הִשְׁמִיעָנוּ

עַנְנֵי כָבוֹד הִקִיפָנוּ                         לְאַרְבַּע רוּחוֹת מַטָּה וּמַעְלָה

נאמר בתורה במצוות הסוכה כי החיוב לשבת בסוכה לדורות הבאים הוא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם ממצרים". חז"ל במסכת סוכה ובמדרשים ביארו שהכוונה לענני הכבוד בהם הקיף אותנו הקב"ה, בהיותנו במדבר וכך ניצלנו משרב ושמש. ענני הכבוד היו גם מפלסים לפני מחנה ישראל את הדרך במדבר השומם.

בחרוז זה נזכרו מלבד יציאת מצרים וענני הכבוד גם עשרת הדברות שזכינו להם במעמד הר סיני. לכאורה אין קשר ישיר בין חג הסוכות ובין מתן תורה. אולם כשאנו זוכרים כי הופעת שכינה היתה מלווה תמיד בענן כפי שנאמר "וירד ד' בענן", וביחוד במתן תורה שבו נאמר "כי שכן הענן על הר סיני", אם כן  נתברר שענני הכבוד שבאו בזכות עשרת הדברות הם אלה שהקיפו אותנו במשך ארבעים שנה, בזכות השראת השכינה שהייתה בתוכנו.

עליהם אמר שלמה בשיר השירים "הביאני המלך חדריו" ובתרגום יונתן 'חדריו' זה הר סיני. ומשם זכינו להקפת עננים, לא רק לשמירה, אלא לבודד אותנו משאר חלקי עולם הזה, ולכן היו העננים מששה צדדים, כתיבה סגורה – כחדרי המלך עצמו.

הדברים מקבלים תוספת בירור  בדברי הגר"א שכתב כי בחטא העגל סרו ענני הכבוד מעל ישראל וחזרו רק אחריי יום הכיפורים שבו קיבלנו את הלוחות השניות. זהו הטעם לחג הסוכות שנחוג אחרי יום הכיפורים ולא אחרי פסח או במועד אחר בקיץ. שבזמן הזה התחילו ענני הכבוד ללוות אותנו ולחפוף מעל ראשינו. בדברי חז"ל במדרש מנו חכמים שבע פעמים שנזכר הענן בשעת המסע במדבר (פרשת בהעלותך) וביארו כי ארבע עננים הקיפו אותנו מארבע רוחות השמים ענן אחד היה מעלינו להגן משרב השמש ענן אחד מתחתינו כדי לרכך את חום המדבר הלוהט מתחת רגלינו וענן שביעי הלך לפניהם לפלס את הדרך לדברים אלו רומז הפיטן במילים ענני כבוד הקיפנו לארבע רוחות מטה ומעלה.

נוֹעַם דְּרָכָיו לָנוּ הוֹדִיעַ                   מִזִּיו הֲדָרוֹ לָנוּ הוֹפִיעַ

דַּעַת יוֹם לְיוֹם אוֹמֶר יַבִּיעַ               דַּעַת יְחַוֶּה לַיְלָה לְלַיְלָה

התורה ניתנה בנחת ובשלווה, כנאמר במשלי "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". על פסוק זה מסתמכים חז"ל בקביעת מין האתרוג וההדס, בדחיית ההשערה שאולי כוונת התורה בפרי עץ הדר ובענף עץ אבות היא למיני פירות הדוקרים ומכאיבים לידיים, ומשום שהתורה 'דרכיה דרכי נועם' לא יתכן שתהיה מצווה מצערת את האדם.

מזיו הדרו לנו הופיע  התגלות של רוח הקודש בעולמנו נקראת 'הופעה'. הפגישה עם דבר ד' יש בה משום תופעה, התגלות מציאות חדשה למעלה מבינתנו. כך נאמר על מעמד הר סיני (בפרשת וזאת הברכה) "ד' מסיני בא, הופיע מהר פארן". אמרו חז"ל (סוף מכות) 'בג' מקומות הופיע רוח הקודש בבית דין של מטה'. הופעה זו היא רק ניצוצות של קווי אור מהאורה העליונה והיא מכונה במילים 'זיו הדרו'. כשם שכל התגלות עליונה של האלוקות מכונה בשם "הדר" (כמו בדברי הימים ב' "משתחוים להדרת קודש")

דעת יום ליום מיוסד על הפסוק בתהילים "יום ליום יביע אומר ולילה יחוה דעת" ולפי הפירוש של בעל הפיוט הבעת הדעת שייכת הן ליום והן ללילה. ליום הוא מיוחד לאמרותיו השייכות לו, ובכל לילה בחיווי הדעה גם בלי קולות ודברים.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּצֵל סֻכָּתוֹ                יִסְתּוֹפֵף יֶחֱסֶה תַּחַת אֶבְרָתוֹ

הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וְכִקְרִיאָתוֹ                  כְּמִסְפַּר סֻכָּה מִסְפָּרוֹ עָלָה

הסוכה מיוחדת מכל המועדים במצוות השמחה שנאמרה שלוש פעמים על חג הסוכות (דברים ט"ז, "ושמחת בחגך והיית אך שמח", "ושמחתם לפני ד'" ) ענין השמחה קשור לביטחון המחסה בצל ידו של הקב"ה, כאמור בישעיה "בצל ידי כיסתיך" ובהאזינו נאמר "יפרוש כנפיו.. ישאהו על אברתו". הסכך עם דפנות הסוכה הם בבחינת כנפי השכינה היורדת אלינו ומקיפה אותנו בהגנתה כמו ענני הכבוד בזמן יציאת מצרים.

השם ככתבו וכקריאתו רומז לשתי צורות שבהם אנו נפגשים עם שם ד', השם הנכתב באותיות הוי"ה וד' הנזכר בפיניו באותיות אדנות, שם היו"ה בגימטריא שווה ל-כ"ו ושם אדנות ל-ס"ה, שני השמות ביחד הם אותיות המילה סוכה.

מֶה עָצְמוּ רָזֵי לוּלָב וּמִינָיו               וְלִי מַה יָקְרוּ מְאֹד עִנְיָנָיו

אַשְׁרֵי טְהוֹר לֵב הַשָּׂם רַעְיוֹנָיו          לְסוֹד מִצְוָתוֹ הַמְּעֻלָה

שֵׁם בֶּן אַרְבַּע בַּלוּלָב חוֹנֶה              בְּמִלּוּי הֵהִי"ן בִּפְרָטָיו תִּמְנֶה

נוֹכַח הַלּוּלָב לַשִּׁדְרָה תִּפְנֶה            סְבִיבָיו מִינָיו גֹּרֶן עֲגֻלָּה

בבתים אלו הפייטן מתחיל לעסוק בד' המינים שהם מלאים רזים וסודות יקרים מאד, כפי שנאמר בגמרא בסוכה (סוף פרק שלישי) כי נענועי הלולב מקבילים להנפת הקרבן במקדש ע"י הכהן ובכוחם לעצור רוחות רעות ומארות שונות המאיימות על החיים השלווים. הלולב בעצמו בגימטריא שווה למספר המילה חיים ועוד רמזים רבים. וכן נמצא באותיות הלולב רמז לאחת מצורות הכתיבה של שם הוי"ה כשהאותיות מלאות באות ה'. סדר החזקת הלולב היא על פי דברי המקובלים שהלולב במרכז משני צדדיו נמצאות ב' ערבות ושלושת ההדסים מקיפות את הלולב ואת הערבות בשלושת הזויות הפונות לאדם כשפני האדם מכוונות נוכח שידרת הלולב, המוקף במינים כמו הגורן אחריי הקציר.

הֶהָדָס רוֹמֵז לִשְׁלֹשָׁה אָבוֹת            מֹשֶׁה אַהֲרֹן בַּדֵּי עֲרָבוֹת

יוֹסֵף לַלּוּלָב חֶמְדַּת לְבָבוֹת             דָּוִד לָאֶתְרוֹג כַּלָּה כְּלוּלָה

היות והפרטים של ארבעת המינים הם שבעה (לולב אחד, אתרוג אחד, ג' הדסים, ו-ב' ערבות) יש בהם התאמה לשבעת האושפיזין, שורשי האורות של כלל ישראל. בדי ההדס המבושם המלא יופי ולחות רומזים לג' האבות, בדי הערבות הקשורים אל המים ('אין מים אלא תורה') רומזים למשה ואהרון משפיעי התורה לעם ישראל, יוסף הצדיק ששמר על צורתו הישראלית באמונתו הקדושה ולא השתוחח ולא כפף קומה גם בהיותו בודד בארץ מצרים נתון לעבדות ושפלות הוא המכוון אל הלולב ששידרתו ישרה והוא מכוון מלמטה יישר לשמי שמים. האחרון, האתרוג רומז לדוד המלך שביטל את עצמו כלפי ישראל ותורת ד', הוא המכיל בתוכו את כל הצדיקים, החסידים והמאמינים של כל עם ישראל (כך מובא בדברי הרמב"ם כי לבו של המלך הוא ליבם של ישראל) והוא המכוון אל האתרוג הכולל בתוכו פאר והדר בושם ויושר ובעצם כלה כלולה מכל טוב.

חוֹתָם תְּעוּדָה תַּתִּיר לְבִנְךָ             זֶבֶד טוֹב תִּזְבֹּד לְעַם לְךָ

קוֹרֵא וּמְיַחֵל לִישׁוּעָתְךָ                   יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בְּפִינוּ סֶלָה

בית אחרון זה מחבר את קדושת השעות והמצוות אל היכולים לעתיד. תקוותינו שאותה התעודה עליה אמר ישעיה "צור תעודה חתום תורה בלימודי" שיבאו הזמן ויפתחו החותמות ותאיר התעודה, היא התורה - לבנו של הקב"ה, הוא כלל ישראל, זבד טוב, כמו בדברי לאה על מתנת ד' בזבולון, כך יקנה אותנו ד' מחדש לחלקו ונחלתו וזהו העם שמאמין בו וקורא עליון ומייחל לישועתו, או אז נזכה ששמו יתקדש בפינו לעולם ועד.

 

 



קבצים מצורפים
קובץ1: מתוך העלון